Lechem Mishneh Gezeilah vaAveidah 5 – לחם משנה גזילה ואבידה ה‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) אסור לקנות דבר הגזול מן הגזלן, ואסור לסעדו^א על שינויו כדי שיקנהו, שכל^ב העושה דברים אלו וכיוצא בהן מחזק ידי עוברי עבירה ועובר על ״ולפני עור לא תתן מכשול״ (ויקרא י״ט:י״ד): (ב) אסור ליהנות בדבר הגזול ואפילו לאחר ייאוש, והוא שידע בודאי שדבר זה הוא הגזילה עצמה. כיצד, ידע בודאי שבהמה זו גזולה, אסור לרכוב עליה או לחרוש בה. (ג) גזל בית או שדה, אסור לעבור בתוכה או להיכנס לה^ג בחמה מפני החמה או בגשמים מפני הגשמים. ואם דר בתוכה, חייב להעלות שכר לבעלים, כדין הדר בחצר חבירו שלא מדעתו. גזל דקלים ועשה מהן גשר, אסור לעבור עליו. וכן כל כיוצא בזה: (ד) מי שעבר ואכל הגזילה אחר ייאוש, פטור מלשלם. ואם אכל קודם ייאוש, ורצו הבעלים לגבות מן האוכל, גובין, שעדיין ברשותן היא, ואם רצו, גובין מן הגזלן: (ה) הגוזל ומת, בין שהאכיל את הגזילה לבנים אחר ייאוש, בין שלא האכילן אלא מכרה או איבדה^ד, אם הניח קרקע, חייבין לשלם, אבל מן המיטלטלין אינן חייבין^ה, שדמי הגזילה חוב הן על הגזלן, ואין המיטלטלין משתעבדין לבעל חוב: (ו) כבר תיקנו הגאונים לגבות בעל חוב מן המיטלטלין ואפילו במלוה על פה, לפיכך חייבין לשלם בין אכלו בין לא אכלו, בין נתייאשו הבעלים^ו בין לא נתייאשו, בין מן הקרקע בין מן המיטלטלין שהניח: (ז) דין הלוקח מיטלטלין מן הגזלן כלוקח מן הגנב, אם גזלן מפורסם הוא, לא עשו בו תקנת השוק, ואם אינו מפורסם, עשו בו תקנת השוק, ונותן הנגזל ללוקח^ז דמים שנתן ולוקח גזילתו, וחוזר ותובע הגזלן בדמי הגזילה. ואם כבר נתייאשו הבעלים, קנה לוקח עצמה של גזילה, ואינו מחזירה: (ח) אסור ליהנות מן הגזלן. ואם היה מועט^ח שלו, אף על פי שרוב ממונו גזל הוא^ט, מותר ליהנות ממנו עד שיודע^י בודאי שדבר זה גזול בידו: (ט) בני אדם שחזקתן גזלנין וחזקת כל ממונן מן הגזול^יא, מפני שמלאכתן גזלנות^יב, כגון המוכסים והליסטים, אסור ליהנות מהן, שחזקת מאכל זה^יג שהוא גזול. ואין מצרפין^יד דינרין מן התיבה שלהן, שהכל בחזקת גזילה: (י) נטלו מוכסין כסותו והחזירו לו כסות^טו אחרת, נטלו חמורו והחזירו לו חמור אחרת, הרי אלו שלו, מפני שזו כמכירה היא, וחזקתן שנתייאשו הבעלים מהם, ואינו יודע בוודאי שזו גזילה. ואם היה ותיק ומחמיר על עצמו, מחזירן לבעלים הראשונים: (יא) במה דברים אמורים שהמוכס כליסטיס^טז, בזמן שהמוכס גוי, או מוכס העומד מאיליו, או מוכס העומד מחמת המלך ואין לו קצבה, אלא לוקח מה שירצה ומניח מה שירצה. אבל מכס שפסקו המלך ואמר שיילקח^יז שליש או רביע או דבר קצוב, והעמיד מוכס ישראל לגבות חלק זה למלך, ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך, אינו בחזקת גזלן, לפי שדין המלך דין הוא:⁠^יח
ולא עוד, אלא שהוא עובר המבריח מן המוכס^יט זה, מפני שהוא גוזל מנת המלך, בין שהיה המלך גוי בין שהיה מלך^כ ישראל: (יב) וכן, מלך שהשים^כא מס על בני העיר או על כל איש ואיש דבר קצוב משנה לשנה, או על כל^כב שדה ושדה דבר קצוב, או שגזר שכל מי שיעבור על דבר זה יילקח^כג כל נכסיו לבית המלך, או כל מי שיימצא בשדה בשעת הגורן הוא יתן המס שעליה בין שהיה הוא בעל השדה בין שאינו בעל השדה, וכל כיוצא בדברים^כד אלו, אינו גוזל^כה, וישראל שגבה אותן למלך אינו בחזקת גזלן והרי הוא כשר, והוא שלא יוסיף ולא ישנה כלום^כו, ולא יקח לעצמו כלום: (יג) וכן, מלך שכעס על אחד מעבדיו ושמשיו מבני המדינה, ולקח שדהו או חצירו, אינה גזל, ומותר ליהנות בה, והלוקח אותה מן המלך הרי היא שלו ואין הבעלים מוציאין אותה מידו, שזה דין המלכים כולן ליקח כל ממון שמשיהן שכועסין^כז עליהן, והרי המלך הפקיע שעבודן ונעשת חצר זו או שדה זו כהפקר, וכל הקונה אותה מן המלך זכה בה:
אבל מלך שלקח חצר או שדה של אחד מבני המדינה דרך חמס^כח, שלא כדינין^כט שחקק, הרי זה גזלן, והלוקח ממנו מוציאין הבעלים מידו. (יד) כללו של דבר, כל דין שיחקוק אותו המלך לכל, ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו, אינו גזל, וכל שיקח מאיש זה בלבד שלא כדת הידועה לכל, אלא חמס את זה, הרי זה גזל:
לפיכך גבאי המלך ושוטריו שמוכרין השדות במס הקצוב על השדות, ממכרן ממכר. אבל מס שעל כל איש ואיש, אינו גובה אלא מן האדם עצמו, ואם מכרו^ל השדה במס שעל הראש^לא, הרי זה אינו ממכר, אלא אם כן היה דין המלך כך: (טו) מלך שהיו דיניו שכל מי^לב שלא יתן המס שעל השדה תהיה השדה לנותן המס, וברח בעל השדה מפני המס, ובא זה ונתן מס שעליה למלך, ואכל פירותיה, אין זה גזל, אלא אוכל פירות^לג ונותן המס עד שיחזרו הבעלים, שדין המלך דין הוא, כמו שאמרנו: (טז) וכן, מלך שגזר שכל מי שיתן מס הקצוב על האיש^לד ישתעבד בזה שלא נתן, ובא ישראל ונתן המס שעל ישראל זה העני, הרי זה עובד בו יתר מדאי, שדין המלך דין^לה, אבל אינו עובד בו כעבד: (יז) מלך שכרת אילנות של בעלי בתים ועשה מהן גשר, מותר לעבור עליו. וכן, אם הרס בתים ועשה אותן דרך או חומה, מותר ליהנות בה, וכן כל כיוצא בזה, שדין המלך דין: (יח) במה דברים אמורים, במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות, שהרי הסכימו עליו בני^לו אותה הארץ, וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים. אבל אם אין מטבעו יוצא, הרי הוא כגזלן בעל זרוע, וכמו חבורת ליסטים המזוינין, שאין דיניהן דין, וכן מלך זה וכל עבדיו כגזלן^לז לכל דבר:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.

הערות

^א כך ב1, ת2-1. א: לסעד.

^ב ב1: וכל.

^ג ד (גם פ): בה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^ד ב1, ת1: אבדה. וכך ד (גם פ). ת2: שאבדה.

^ה בב1, ת2-1 נוסף: לשלם. וכך ד (גם פ, ק).

^ו בד׳ לית. וחסרון הניכר הוא.

^ז בד׳ לית. אף זה חסרון הניכר הוא.

^ח ב1: מיעוט. וכך ד (גם פ).

^ט ב1, ת2 (מ׳גזל׳): גזול. וכך ד (גם פ, ק).

^י אולי יש לקרוא: שייודע. ב1: שידע.

^יא ב1, ת2-1: הגזל. וכך ד (גם פ, ק).

^יב ד: מלאכת גזלנין. שינוי הלשון והענין.

^יג ד (גם פ) [מ׳מאכל׳]: מלאכה זו. אף זה שינוי הלשון והענין.

^יד ד: מצטרפין. וקלקול לשון הוא.

^טו בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.

^טז כך ב1. א: כליסטם.

^יז ת2: שיקח. וכך ד.

^יח בב1, ת1 אין כאן הלכה חדשה, כבד׳.

^יט ב1: מוכס. ד (גם פ, ק) [מ׳מן׳]: ממכס.

^כ בת2 לית. ד (גם ק): המלך. שינוי לשון לגריעותא, שכן הכוונה למלך של עם ישראל בארץ ישראל.

^כא ד: שמשים. אך ההמשך בל׳ עבר.

^כב בד׳ (גם ק) לית. וחסרון הניכר הוא.

^כג ב1, ת2-1: ילקחו. וכך ד (גם פ, ק). אך בפעלי הויה ומצב יש שמשתמשים בלשון יחיד, ע׳ מנין המצוות הקצר שבפתיחת החיבור מ״ע י״ח הערה 1.

^כד ד: מדברים. וקלקול לשון הוא.

^כה ב1: גזל. וכך ד (גם פ).

^כו בד׳ לית. חיסר את ההדגשה.

^כז ב1: כשכועסים. ת2-1: כשכועסין. וכך ד (גם פ, ק).

^כח בד׳ לית מ׳דרך׳. חיסר אמירה חשובה.

^כט ת2: בדינין. וכך ד (גם ק).

^ל בב1 נוסף: את.

^לא ב1, ת2-1: האיש.

^לב בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.

^לג ב1: פירותיה.

^לד ב1: איש.

^לה בב1 נוסף: הוא.

^לו ב1: בעלי.

^לז ד: גזלנין. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

(ב) אסור ליהנות בדבר הגזול וכו׳ – כתב ה״ה ז״ל דהא דאמרינן בפ׳ הגוזל גבי דינא דמלכותא דינא דילמא דמתייאשי מרותייהו מינייהו דמשמע משם דאחר יאוש מותר היינו משום דשם נמי יש שינוי רשות שנמסר לרבים ולמטה גבי גזל דקלים ועשאן גשר כתב ה״ה שרבינו ז״ל איירי בשלא נמסר לרבים. ודוחק הוא זה דודאי דרבינו ז״ל איירי בגוונא דאמרה בהא דגזל דקלים דהיינו דנמסר לרבים. לכך נ״ל לומר דרבינו ז״ל סובר דהא דנמסר לרבים לא חשיב ליה שינוי רשות ובהא דהגוזל עצים מפרש רבינו ז״ל דמאי דתירץ אי לאו דינא דמלכותא היכי מתייאשי כדפירש״י דר״ל מי הוי יאוש הא יאוש כדי הוא ואין כאן שינוי רשות שברשות הרבים הם ואם כפי תירוץ הגמ׳ עולה יפה דין רבינו ז״ל דאפילו אחר יאוש אסור אבל ה״ה ז״ל היה מפרש כפירוש התוס׳ ז״ל ולכך הוצרך לתרץ מה שתירץ: (ט) בני אדם שחזקתן גזלנים וכו׳ – עיין בטור ח״מ סי׳ שס״ט מה שהקשה על רבינו ז״ל ומה שהליץ בעדו הרב ב״י ז״ל: (יא) בד״א שהמוכס כליסטים בזמן שהמוכס עכו״ם או מוכס העומד מאליו וכו׳ – קשה דמשמע דבמוכס עכו״ם דהוי דינא דלעיל דחזקה שנתייאשו הבעלים ובפ״ו כתב בהפך דהמציל מיד ליסטים ומוכס עכו״ם חייב להחזיר שסתם הדבר שלא נתייאשו הבעלים. וי״ל דמ״ש כאן היינו דוקא לומר שבמוכס עכו״ם סתמא הוי ליסטים דחזקה כל ממונו הוי מן הגזל וכמ״ש לעיל אבל לא לענין. דין האחר שנטלו מוכסין כסותו וכו׳ ולזה כתב בד״א שהמוכס כליסטים במוכס עכו״ם ולא כתב בד״א סתמא דמשמע דהוה קאי לכל הדינים האמורים אלא כתב שהמוכס כליסטים לומר דדוקא בענין דין זה בלחוד הוא דנאמר חילוק דמוכס עכו״ם למוכס ישראל דמוכס עכו״ם מסתמא הוא נוטל יותר מחוקו משא״כ ישראל, והא דחלק רבינו ז״ל במוכס עכו״ם לישראל כתב ה״ה ומפרש רבינו ז״ל דתירוצא דרב אשי דאמר במוכס עכו״ם עסקינן קאי אמתני׳ ולא פליגי אשאר אוקימתות. ותמיה לי טובא דנראה דרבינו ז״ל מפרש דתירוצא דרב אשי דקאמר דמוכס עכו״ם קאי נמי אקושיא שהקשה במתני׳ והא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא ותירץ רב אשי דאיירי במוכס עכו״ם דמסתמא הוא גוזל ולכך מוכס הוי כליסטים. וקשה דא״כ מאי הך ברייתא שהביא רב אשי לראיה דישראל ועכו״ם שבאו לדין וכו׳ ומה שייך האי פלוגתא להך הא טעמא לא הוי אלא מפני שחזקתו שהוא נוטל יותר מן הראוי לו ואפילו אם היה ישראל נוטל יותר מן הראוי לו לא היה גזלן ומותר להבריח ממנו המכס ובשלמא פירוש המפרשים דמוכס עכו״ם ומוכס ישראל שוים ואפילו במוכס עכו״ם לא נאמר מן הסתם שנוטל יותר מן הראוי לו לכך הוצרך להביא הברייתא דאע״פ שאינו נוטל יותר מן הראוי לו מותר לגזול ממונו כיון דליכא חילול השם כשהוא אינו יודעו. ותירוצא דרב אשי לא הוי אלא אברייתא ולא אמתני׳ אבל לפירוש רבינו ז״ל קשה טובא. וע״ק מ״ ש ה״ה ולא פליגי אשאר אוקימתות דלכל הפירושים נמי לא פליג רב אשי אשאר אוקימתות. מיהו לזה י״ל דלפירוש המפרשים י״ל דרב אשי פליג מדמוקי לה בעכו״ם משום דישראל שנוטל יותר מן הראוי לו אסור לגזול ממונו לכך מוקי לה במוכס עכו״ם דמותר לגזול ממונו כיון דליכא חילול השם אבל לפירוש רבינו ז״ל מוכרח הוא דלא פליג כיון דעכו״ם לא הוי אלא משום דמסתמא נוטל יותר מן הראוי לו אם כן ה״ה בישראל דידענו שנוטל יותר מן הראוי לו שמותר לגזול ממנו אבל עדיין אצלי לקושיא הראשונה צ״ע: (יב) בין שיהיה בעל השדה וכו׳ – קשה דהא בגמ׳ אמרו האי מאן דאישתכח בבי דרי פרע מנתא דמלכא וה״מ שותפא אבל אריסא אריסותיה דקא מפיק משמע דאם אין בו שותפות ואינו בעל השדה אינו משלם וא״כ איך כתב רבינו ז״ל בין שיהיה בעל השדה וכו׳. וי״ל דהוא מפרש דמאי דאמרו בגמ׳ ה״מ שותפא וכו׳ היינו דדינא דמלכותא הוי הכי אבל אם יגזור המלך דאפילו מי שאינו בעל השדה יפרע אז ודאי היינו דין ודומה לזה כתב למטה ואם מכרו השדה במס שעל הראש ה״ז אינו ממכר אא״כ היה דין המלך: (טו) מלך שהיו דיניו וכו׳ – כתב ה״ה ומ״ש עד שיחזרו ר״ל בשלא מכרו גזבר המלך ממכר עולם וכו׳. כתב כן מפני שהוקשה לו מכאן למ״ש לעיל לפיכך גבאי המלך וכו׳ ממכרו ממכר וכו׳ תירץ בענין אחר כדמפרש בהגהה:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון